אני רק רוצה לציין שמאז שהתגייסתי אני יותר זמן בבית מאשר בבסיס. אבל אני לא מתלוננת, כיף לי בבית.

ונפרדנו מהמפקדת המדהימה שלנו. היא הייתה מושלמת, פשוט בן אדם מדהים. עכשיו אנחנו צוחקים איתה ומרכלים איתה בווצאפ וזה קורע. כאילו, וואי, דמעות של צחוק. אוף, אני ממש אתגעגע אליה. קציני עכשיו, זה עצוב להיפרד. וגם כל הבנות שהיו איתי בחדר, שהיינו החדר הכי טוב, לא בטוח יהיה איתי בהמשך והיה לנו ממש עצוב כזה שהיום היה הבוקר האחרון שלנו יחד.

בדרך חזור הכתפיים שלי צרחו מכאבים מהתיק גב שלי שסחבתי. וזה הגיע בליווי של מזוודה בינונית, ותיק בנפרד לשמיכת פוך. הייתי שנייה מלהתמוטט בדרך לרכבת.

וגם, לצערי הרב, אחרי חודשיים שנופפתי מול כולם בפטור נעליים שלי, חזרתי לנעליים הצבאיות. הצילו, אחרי יום אחד שריפדתי את העקב, כבר השתפשפתי שם. מישהו יכול להסביר לי איפה ההיגיון פה? אין לי כוח עוד פעם לפצעים וכו' סבלתי מספיק בסוף הטירונות בגלל זה. בכיתי מספיק. די, נעליים, רחמים על העור שלי, בבקשה. זה לא כזה מסובך.

מפה לשם, אתמול השתחררנו לחדרים בצהריים. דפקתי שנצ מדהים, ופספסתי בגלל זה את ארוחת הערב. ראיתי איזה 6/7 פרקים של אנימה בנטפליקס ( פסססס שמתם לב שגם העונה השנייה של בוקו נו הירו אקדמיה עולה לנטפליקס בקרוב? אני רוצה עוד דברים כאלה). הצלחתי גם טיפה לכתוב את נשמות עצמאיות בבסיס, ממש טיפה. אבל לפחות כבר התחלתי את הפרק הבא. גם קראתי קצת.
קיצר, היה אחלה שבוע.

והיום אני רואה את עצמי נרדמת לחברות שלי לפני השעה 24:00. לא חושבת שאצליח להחזיק מעמד.

איך היה לכם השבוע ומה אתם עושים בסילבסטר? :)